הבדל בין קרינה מייננת ובלתי מייננת

הקרינה מתחלקת לשני סוגים עיקריים: קרינה מייננת וקרינה בלתי מיננת.

קרינה מייננת כוללת: קרינת רנטגן, קרינה מחומרים רדיואקטיביים מלאכותיים וטבעיים, כורים גרעיננים.

קרינה בלתי מייננת כוללת: קרינה סלולרית,שדות מגנטיים ליד לוח חשמל, שדות מגנטיים ליד שנאים, ליזרים ,אולטרה סגול וקרינת אינפראדום.

כשהקרינה מיננת פרושו של דבר שנפלטים אלקטרונים או פוטונים מקליפת האטום. בסביבה יונית נוצרים רדיקלים חופשיים שתוקפים את ה ד.נ.א  וגורמים לו לנזקים לעיתים בלתי הפיכים. קרינה מיננת עלולה לגרום לפגיעה במולקולת ה ד.נ.א. , החומר התורשתי, וכך יש לה פןטנציאל לגרום למוטציות סומטיות.

ישנם מקורות שפולטים קרינב מייננת באופן ספונטני. אלו הם החומרים הרדיואקטיביים וישנם מקורות שהקרינה נפלטת מהם כתוצאה מהפעלת מיכשור או התקן. מקור נוסף לקרינה מיננת הוא החלל החיצון משם מגיעה הקרינה הקוסמית. חומרים רדיואקטיביים טבעיים נמצאים סביבינו באויר, בקרקע, במזון, בגופינו ובחומרי בניה. בנוסף חומרים רדיואקטיביים מלאכותיים , מכונות רנטגן, מאיצים ומערכות מתח גבוה הפולטים קרינה מייננת נמצאים בשימוש רב בתחום הרפואה, התעשיה, החקלאות , המחקר וההשכלה הגבוהה.

קרינה בלתי מייננת אינה גורמת ליינון באינטאקציה עם רקמה ביולוגית אלא לחימום הרקמות. המערכת הטרמורגולטורית בגוף האדם, מסוגלת בדרך כלל להנמיך את ערכי החום שנגרמו לאדם שנחשף לקרינה וכך למנוע את הנזק. רמות הסף של הקרינה המותרת לפי התקן נקבעו על סמך היכולת של הגל האלקטרומגנטי להעלות את הטמפרטורה של האיבר שנחשף ב 1 מעלה צלזיוס. גם תהליכים טרמיים שנגרמים ע”י קרינה בלתי מייננת יכולים לגרום נזק והתקן אינו מתחשב בעובדה זו.

קרינה מתפשטת במרחב בצורת גל אלקטרומגנטי. לגל יש רכיב חשמלי ורכיב מגנטי. הספקטרום האלקטרומגנטי כולל ברצף את כל סוגי הקרינה ביקום, בכל התדרים האפשריים. הספקטרום האלקטרומגנטי מתחלק למספר תחומים שמאופיינים ע”י גובה התדירות ואורך גל אופייניים.

נקודת החלוקה בספקטרום בין קרינה מייננת לבלתי מייננת הוא אורך גל של 100 ננו מטר.