סיכון בריאותי לחשיפת ראדון
דוגמה לחוות דעת מומחה – בדיקת קרינה
שם המומחה : ד”ר אהוד נאמן ת.ז.
כתובתו : רח’ אלכסנדר פן 6ב’ תל – אביב.
נתבקשתי ע”י חברה לחיפושי נפט, להכין חוות דעת מקצועית בעניין סיכוני קרינה רדיואקטיבית בקידוח באזור מודיעין , ובעניין בדיקות הקרינה הנדרשות במהלך השוטף של הקידוח ובדיגמות מוצקות ונוזליות שילקחו לבדיקות במעבדה לספקטרומטריה גאמא.
פרטי השכלתי וניסיוני המקצועי :
בתקופת לימודי האקדמיים רכשתי תואר ראשון BSc . בפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים
ותואר שני MSc . בפיסיקה , בארה”ב. את הכשרתי האקדמית השלמתי עם קבלת Ph.D בהנדסה גרעינית בטכניון , חיפה.
נסיוני המיקצועי כולל כ-35 שנות עבודה בתחום הגנה מקרינה מייננת ובלתי מייננת.
קו”ח ונסיון מיקצועי – בנספח מס’ 1.
המסמכים שעליהם מסתמכת חוות דעתי
1. מסמכים רשמיים מגופים רגולטורים בינלאומיים בתחום הקרינה כגון : הועדה
הבין לאומית לאומית לאנרגיה אטומית – IAEA והועדה המקבילה בישראל.
2. דוחות מיקצועיים רבים מתקופת עבודתי בועדה לאנרגיה אטומית (20 שנה)
ובמשרד להגנת הסביבה (ראש אגף קרינה -11 שנים)
3. מסמך :
Bulletin on management NORM in oil and gas production –
API Bulletin E2 Apr. 2006.
מבוא :
מטרת המסמך הינה :לתמוך מקצועית בטענה כי בעל האתר אינו צריך להחזיק בהיתר עיסוק בחומר רדיואקטיבי מהמשרד להגנת הסביבה. העסוק בחומר או בדגימות מאתר הקידוח לא כלול בקטגוריה של “חומר רדיואקטיבי” בהתאם להגדרתו ב”תקנות הרוקחים” חומרים רדיואקטיביים ומוצריהם (1980) . דהיינו: כל הדגימות הנלקחות מהקידוח הן למעשה דוגמאות של NORM” ” המאופיינות בריכוזי רדיונוקלידים טבעיים
שרכוזם אינו עולה על 74 בקרל /גרם או : µ Ci/g 0.002 .
מאידך, יש לקיים בקרה שוטפת על חלקי מתכתיים של ציוד הקידוח העלולים לצבור במשך פעולתם ריכוזי רדיונוקלידים מעבר לסף הנ”ל.
בהתאם לתקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית) 2002 , אין צורך בסילוק הבוצה מאתר הקידוח לאתר פסולת רדיואקטיבית.
1. רקע כללי:
קרינה רדיואקטיבית היא קרינה הנובעת מהתפרקות גרעינים בלתי יציבים של אטומים. במהלך התפרקות רדיואקטיבית הופך האטום המתפרק לאטום של יסוד כימי אחר, ונפלטת ממנו קרינה. קרינה זו עשויה להיות אחת משלושה סוגי קרינה רדיואקטיבית: קרינה אלפא (?), קרינה בתא (?) וקרינה גמא (?):
i. קרינת אלפא היא קרינה בעלת מטען חשמלי חיובי כתוצאה מפליטת חלקיק הזהה לגרעין של הליום בעל שני פרוטונים ושני נויטרונים. קרינה זו הינה בעלת אנרגיה גבוהה, ועל כן גם פוטנציאל נזק גדול, אך יכולת חדירה נמוכה (ניתן לעצור אותה ע”י נייר) ולכן טווח תנועה וטווח השפעה קצר.
ii. קרינת ביתא הינה למעשה פליטה של אלקטרונים. לקרינה זו אנרגיה בינונית (ולכן פוטנציאל נזק בינוני), וטווח ומידת החדירות שלה בינונית. כף יד עוצרת קרינת ביתא.
iii. קרינת גמא הינה קרינה אלקטרומגנטית בעלת ספקטרום אנרגטי מגוון (ולכן פוטנציאל נזק משתנה). טווח התנועה והחדירות שלה גדולים. לעצירת גמא משתמשים בעיקר בעופרת או בקירות בטון עבים במיוחד.
הקרינה הרדיואקטיבית היא קרינה מייננת, כלומר גורמת ליצירה של יונים שהם חלקי מולקולות בעלי מטען חשמלי ופעילות כימית רבה.
לקרינה רדיואקטיבית שאליה נחשפים בני אדם מספר מקורות טבעיים ומלאכותיים כגון קרינה קוסמית, קרינה מחומרים רדיואקטיביים בקרקע, קרינה מחומרי בנייה, קרינה ממזון וממי שתייה (כתוצאה מהימצאות חומרים רדיואקטיביים בתוכם), חשיפות תעסוקתיות כגון של עובדי מעבדה, עובדי רנטגן, עובדים בפוספאט או עובדי כורים גרעיניים, פסולת רדיואקטיבית שעלולה להגיע לסביבה, ועוד. רמת הקרינה הנפלטת ממקורות אלה עשויה, כמובן, להשתנות ממקום למקום ומעת לעת. מידת החשיפה של בני האדם לקרינה, משתנה, על כן, כתלות במקום, בזמן, בעיסוק ובגורמים נוספים. היות והקרינה הרדיואקטיבית גורמת לנזק בריאותי, כפי שיפורט בהמשך, הרי מתן מענה מספק לבריאות הציבור בהקשר של סיכוני קרינה מחייב לקיחה בחשבון של החשיפה הכוללת מכל המקורות גם יחד.
היות ובהמשך חוות הדעת יובאו נתונים מספריים שונים, הרי כאן המקום להזכיר מדדים ויחידות מדידה שונות בהקשר של קרינה רדיואקטיבית:
א. הרדיואקטיביות, כמות הרדיואקטיביות, עוצמת הרדיואקטיביות או מידת הרדיואקטיביות (אלו שמות נרדפים של אותו מונח) היא בעצם מספר ההתפרקויות הרדיואקטיביות המתרחשת ביחידת זמן. ניתן לתאר את הרדיואקטיביות בגרם של חומר או את הרדיואקטיביות במטר מעוקב של אוויר. הרדיואקטיביות נמדדת ביחידות של בקרל (Bq), כאשר בקרל אחד מציין התפרקות רדיואקטיבית אחת בשנייה.
ב. החשיפה לקרינה היא כמות היונים היוצרת באוויר קרינת גמא או X, והיא נמדדת ביחידות הקרויות רנטגן.
ג. המנה הנספגת או כמות הקרינה הנספגת היא כמות האנרגיה הנספגת בכל יחידת משקל גוף כתוצאה מחשיפה לקרינה. מנה זו מובעת ביחידות של רד (rad) או ביחידות של גריי (Gy).
ד. המנה הנספגת האקוויוולנטית או המנה האקוויוולנטית נמדדת ביחידות של רם (rem) או סיוורט (Sv). המנה האקוויוולנטית היא בעצם מכפלה של המנה הנספגת בגורם תיקון הלוקח בחשבון שגם אותה כמות אנרגיה הנספגת בגוף תשפיע על הגוף במידה שונה כאשר מדובר בסוגי קרינה שונים (אלפא, בתא או גמא). המנה הנספגת האקוויוולנטית היא מדד למידת הנזק הנגרם לתאים כתוצאה מחשיפה לקרינה.
א. רמות הקרינה בארץ ובאזור מודיעין: רמת ה”רקע” של הקרינה הרדיואקטיבית בישראל הינו 240 מילי רם חשיפה אקוויוולנטית שנתית.
החומרים הרדיואקטיביים הטבעיים המצויים בקרקע-הרדיונוקלידים, הינם: אורניום-238 , תוריום-232 , אשלגן-40 . רכוז הרדיונוקלידים משתנה בהתאם לסוג הקרקע. בקרקע רגילה ריכוז האורניום הינו
2-3 חלקים למיליון (כלומר 2-3 מיליגרם אורניום בכל קילוגרם קרקע). באזור ראש העין
קיימים רכוזים האופיניים לסוג המסלע באזור שהינו ברובו “חבורת הר הצופים”.
האורניום הינו הרדיונוקליד הראשון-“האב”, בשרשרת של 14 “בנות” רדיואקטיביות
פולטות קרינת אלפא או ביתא וכן גמא, אופיניות. כל הרדיונוקלידים בשרשרת הינם
מוצקים למעט הרדון שהינו גז אציל רדיואקטיבי. העופרת היא האלמנט האחרון בשרשרת. משמעות השרשרת היא שבכל שלב של השרשרת מתפרק החומר האופייני לאותו שלב תוך כדי פליטת קרינה רדיואקטיבית, והופך לחומר הבא בשרשרת עד לחומר האחרון (שהוא כבר יציב ואינו מתפרק התפרקות רדיואקטיבית).
בהתאם לסכמת ההתפרקות של שרשרת האורניום יש להבחין בין הקטע שבו מתקבלים רדיונוקלידים מוצקים עד הרדון. הרדון בהיותו גז אציל, נע מהתווך בו נוצר אל האוויר החופשי, בדרך כלל.
הרדון פולט קרינת אלפא ויוצר בנות רדיואקטיביות מוצקות. יש להבחין לכן, בין שתי קבוצות עיקריות:
א. האורניום-238 עצמו, ובנותיו העוקבות, ארוכות החיים.
ב. קבוצת הרדיואיזוטופים קצרי החיים הנוצרים בעקבות התפרקות הרדון-222.
הרדון שהינו גז אציל, משתחרר מקשריו עם סביבתו במוצרי הבניה, חלקו נפלט לאוויר. אטומי הרדון עוברים תהליך התפרקות רדיואקטיבית באוויר, תוך כדי יצירת סדרת רדיואיזוטופים קצרי חיים אשר חלקם ממשיך לרחף באוויר.
אטומי בנות הרדון חודרים אל מערכת הנשימה ונלכדים בסימפונות או מגיעים בחלקם למערכת העיכול או נתקעים בצנרת הנשימה.
בנות הרדון קצרות החיים עוברות תהליך התפרקות רדיואקטיבית בהיותן
בסימפונות, בצנרת הנשימה והעיכול.
בשני אופני החשיפה, חיצונית –קרינת גמא ופנימית מבנות הרדון, נפגעת ריקמת מערכת הנשימה ודרכי העיכול. החמורה שבתוצאות חשיפה זו, היא עליה פוטנציאלית (אפשרית) בשכיחות מחלות ממאירות.
ב. הנזק הבריאותי הנגרם מקרינה
חשיפת בני אדם לקרינה מייננת עלולה לגרום להם נזקים ביולוגיים, שהחשובים בהם הם הגדלת הסיכוי לחלות במחלות ממאירות, ופגיעה גנטית.
מחקרים אפידמיולוגיים בקרב אוכלוסיות שנחשפו לקרינה מייננת כגון: ניצולי הירושימה ונגסקי, קבוצות חולים שנחשפו לקרינה מייננת כחלק מטיפול רפואי שקיבלו, כורים שהיו חשופים לריכוזים גבוהים של גז רדיואקטיבי ואחרים, הצביעו על קשר ברור בין רמת החשיפה והעלייה בתחלואה ובתמותה מסרטן. רוב המודלים שפותחו להסברת הממצאים האפידמיולוגיים בהקשר לסיכונים הסרטניים של החשיפה לקרינה מייננת מניחים שמדובר באפקט ללא-סף, כלומר כל חשיפה שהיא, זעירה ככל שתהיה, מעלה את סיכויי הנחשף לחלות במחלה ממארת. סוג המחלה תלוי באיבר הנחשף, כאשר לאברים שונים רגישות שונה. המודלים מניחים כי הסיכון העודף (מעל הסיכון “הטבעי”) תלוי במנת הקרינה כאשר עקומת הקשר מנה-נזק היא ליניארית. זוהי גם גישת הגופים המרכזיים בעולם בתחום: בהתאם לקביעת המוסדות המרכזיים והסמכותיים ביותר בעולם בתחום הקרינה, קיים נזק בריאותי לאדם בחשיפה לקרינה אפילו מזערית מעל רמת הרקע.
ה”סיכון” הקרצינוגני של חשיפה לקרינה מייננת מוגדר כעליה בקצב התחלואה או התמותה מסרטן הנגרמת באוכלוסיה הנחשפת על ידי החשיפה לקרינה
אפשרות אחרת היא להגדיר ה”סיכון” כתוספת התחלואה המצטברת או כתוספת התמותה המצטברת באוכלוסיה הנידונה מהחשיפה ועד סוף חייה של האוכלוסייה.
הערכה של סיכונים רדיולוגיים:
במישור העקרוני, גם חלקיק קרינה יחיד יכול לשנות מולקולה חשובה כך שתא מסוים יפגע והנזק ישוכפל בעת התרבות התא. לכן, תיאורטית קיים תמיד סיכון מסוים. לשם הערכת הסיכונים מחשיפה נמוכה, פותחו מודלים תיאורטיים.
מודל סיכון הוא גרף בו הציר האופקי מתאר את מנת החשיפה והציר האנכי מתאר את הסיכון . הקו הישר מבטא את תלות הסיכון במנת החשיפה. קיימים מודלים רבים לסיכון, לכל אחד מהם תומכים. המודל המקובל ביותר הוא מודל הסיכון הליניארי, לפיו גידול מסוים ברמת החשיפה יגרור אחריו גידול דומה ברמת הסיכון.
הערכת המנה:
המידע הקיים אודות הסיכון לתחלואה מסרטן כתוצאה מחשיפה לקרינה מייננת לאורך חיי האדם, מבוסס בעיקרו על ממצאי בדיקות ניצולי פצצות האטום שהוטלו על יפן. מקדמי הסיכון של ICRP גדלו מערך הסתברותי של מוות של 1.25×10^-3 לסיוורט ל-4×10^-2 לסיוורט עבור עובדי קרינה ו-5×10^-2 לאוכלוסיה הכללית, כך שהקטנת סף החשיפה המרבית המותרת ב-4 מיליסיוורט (הקטנה מ-5 ל-1) מתאימה להקטנת הסיכוי לתחלואה ב-2×10^-4.
לדוגמא: אם קבוצה בת N אנשים (שאינם עובדי קרינה) נחשפה לקרינה של 1 מיליסיוורט במשך 70 שנה ניתן להסיק כי:
הסבירות למוות בקבוצה זו תהיה 10-3x70xNx5x10-2=3.5Nx10-3 לשנה. אם נבדוק מספר זה יחסית לקבוצה של 1000 איש, נקבל כי 3.5 אנשים בממוצע עלולים למות מסרטן. אם קבוצה זו נחשפה רק לעיסוק בודד, ונפעיל את גורם האילוץ המירבי לעיסוק בודד, 0.3, הרי שנפחית את מקרי המוות הצפויים ל-1 בשנה בלבד.
לפי הערכים הקודמים של 5 מיליסיוורט, וללא הפעלת גורמי אילוץ, היה ל-15 איש סיכוי למות מסרטן.
אופטימיזציה להגנת הציבור מ-5 מיליסיוורט ל-1 מיליסיוורט :
ההצהרה שבכותר מיוחסת בדרך כלל לעקרון ה-“A” או אופטימיזציית ההגנה.
(ALARA – As Low as Reasonable Achievable)
כללית, ניתן לפרש עקרון זה שיש לנקוט כל מאמץ סביר כדי להקטין סיכויי החשיפה. יישום מדוקדק של עקרון זה מחייב ביצוע הערכת עלות כנגד תועלת. הרעיון הבסיסי המונח בבסיס חישוב עלות תועלת הוא לבצע הגנה אופטימלית. הרווח הנקי מעיסוק מסוים הוא ההפרש בין הרווח הגולמי לבין סכום כל העלויות. מכיוון שהרווח הגולמי לא אמור להשתנות כתוצאה מנהלי בטיחות, הרי שהרווח נטו יגדל ככל שהעלויות האחרות יקטנו.
לעלות הכוללת מספר מרכיבים ואחד מהם הוא עלות הייצור. בהערכה ראשונית נראה שעלויות הייצור אינן משפיעות מרמת ההגנה מהקרינה. לכן יתקבל רווח נקי גבוה יותר מהקטנת עלות ההגנה מקרינה ומהקטנת עלות הנזקים הנגרמים כתוצאה מהחשיפה לקרינה. ככל שרמת החשיפה עולה, עלויות הנזקים כתוצאה מתחלואה עולות בהתאם. עלות הגנה מקרינה תעלה עם גידול הצורך בהגנה, (כגון הגדלת עובי מיגון) אלא אם יש מספר אפשרויות הגנה. האפשרות הטובה היא זו שבה העלות הכוללת הנמוכה יותר. בכל חישוב עלות תועלת אמיתי יש להביא בחשבון לא רק את תוצאות הנזקים הבריאותיים שיגרמו אלא גם את הדאגה והחששות של האנשים בסיכון.
מודגשת בזה החשיבות הרבה באימוץ פורמלי מהיר ככל האפשר של חסמי מנה מ”עיסוקים” לבודדים מן הציבור. הנושא עצמו מופיע כהנחיה במדריך סבא”א ורק לאחרונה (דצמבר 1997) הביא ICRP את עמדתו באשר לערך המומלץ כערך מירבי של חסם המנה (ככל הנראה בעקבות NRPB הבריטי, הרשויות בגרמניה ועוד).
2. מסגרת רגולטורית: תקנים והמלצות בארץ ובעולם :
על מנת להגן על בריאות הציבור מפני נזקי הקרינה נקבעו במדינות שונות תקנים, הנחיות והמלצות שונות במסגרות רגולטוריות שונות. תקנים והמלצות אלה נקבעו למדדים שונים של קרינה (שהוזכרו לעיל בסעיף 1א) כגון הרדיואקטיביות המרבית המותרת כתוצאה מפליטת רדון או המנה האקוויוולנטית השנתית המותרת. אלה מבוססים על מחקרים רבים ועל ניסיון מקצועי מצטבר בגופים מקצועיים כגון הוועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית (ICRP), הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), ארגון הבריאות העולמי (WHO), ואחרים.
א. תקנים והמלצות הנוגעים לרדון
i. תקנים והמלצות בינלאומיים
ii. המדיניות בארץ
ב. תקנים והמלצות הנוגעים למנה אקוויוולנטית.
i. תקנים והמלצות בינלאומיים
ii. המדיניות בארץ
כללי:
2.1. תקני ההגנה מקרינה הבינלאומיים מנוסחים כהמלצות בלבד. מדינות מתוקנות משתמשות בהם כבסיס להכנת הנחיות מעשיות לעוסקים בהגנה מקרינה, בהתחשב בשיקולים מקומיים. בפרק זה נתייחס להמלצות האחרונות של הוועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית (ICRP) והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), בהתחשב באחריות אגף הקרינה של המשרד לאיכות הסביבה.
2.2. רקע היסטורי:
א. הגדרת חומר רדיואקטיבי.
רדיואקטיביות קיימת באופן טבעי. איזוטופים רדיואקטיביים נמצאים בסביבתנו הטבעית ואנו נחשפים אליהם וקולטים אותם לגופנו במזון ובנשימה. תופעת הרדיואקטיביות נתגלתה בסוף המאה שעברה. מתחילת המאה העשרים ועם התגברות השימוש בחומרים רדיואקטיביים, בעיקר ברפואה, גברה המודעות לסכנה הטמונה בפעילות זו. נוצר צורך לקבוע הגדרה אשר תקבע מתי צריך לנקוט באמצעי זהירות כי החומר “רדיואקטיבי” ומתי אין לנקוט אמצעים מיוחדים, כי מדובר על “רקע טבעי”.
החומר הרדיואקטיבי המסוכן ביותר ואשר היה בשימוש נרחב בשנות הארבעים והחמישים היה רדיום 222. מומחים בינלאומיים קבעו כי לרדיום בריכוז נמוך מ-74 בקרל לגרם ניתן להתייחס כאל חומר שלא מחייב אמצעי זהירות מיוחדים ובריכוזים גבוהים יותר יש לנקוט צעדי זהירות כמתחייב מהכמויות. הגדרה זו אומצה בשלבים עבור שאר החומרים. בתחילה כדי לקבוע מתי יש להתערב בתקריות שינוע חומרים רדיואקטיביים ובשלב מאוחר יותר עבור שאר העיסוקים. הוחלט כי חומר אשר האקטיביות הסגולית שלו קטנה מ-74 בקרל לגרם, יהיה פטור מהצורך ברישוי ופיקוח.
כך שהמושג “חומר רדיואקטיבי” תאר כל חומר אשר האקטיביות הסגולית שלו היא 74 בקרל לגרם ומעלה.
ב. מגבלות חשיפה: ICRP-26 ו-SS-9.
הוועדה הינלאומית להגנה רדיולוגית (ICRP) פרסמה ב-1977 המלצות למגבלות חשיפה מרבית מותרת לעובדי קרינה, לחשיפה רפואית ולציבור, המלצות אלה אומצו ע”י הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שפרסמה אותן ב-1982 במסמך SS-9. חסם המנה האקוויוולנטית השנתית לעובדים נקבע ל-50 מיליסיוורט לשנה.
עבור יחיד מן הציבור נקבע ערך של 10% מהערך המותר לעובדים, והוא 5 מיליסיוורט לשנה.
עם זאת, הוחלט כי במידה ואנשים מן הציבור עלולים להיחשף לקרינה נמוכה יחסית אך ממושכת, (שנים רבות), יהיה זה נבון לקבוע חסם מנה נמוך יותר, וזה נקבע ל-1 מיליסיוורט לשנה.
בדומה למצב בהגדרת חומרים רדיואקטיביים, נוצר צורך להחליט מתי יהיה עיסוק פטור מרישוי ופיקוח. סוכם כי במידה והעיסוק יגדיל את החשיפה לקרינה בפחות מאחוז אחז מהחשיפה המרבית המותרת לאנשים מן הציבור במקרה של חשיפה ממושכת (1 מיליסיוורט), יהיה העיסוק פטור מרישוי ופיקוח. ערך זה הוא 10 מיקרוסיוורט לשנה לבודד מן הציבור.
ICRP-60 :
2.3. מטרתה העיקרית של ההגנה מקרינה לספק רמת בטיחות נאותה מבלי להגביל שלא לצורך שימושים תועלתיים המגבירים חשיפה לקרינה. ב-1990 פרסמה הוועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית (ICRP) המלצות חדשות להגנה מקרינה בפרסום מס’ 60. מסמך זה החליף את פרסום מס’ 26 משנת 1977 ואת תוספותיו שפורסמו מעת לעת. המלצות שנת 1977 עסקו רק בהגבלות חשיפה.
ההמלצות החדשות מביאות בחשבון את המידע הביולוגי החדש על השפעות הקרינה ומבטא גישה כוללת להגנה מפניה, ולא רק מגבלות חשיפה.
ברוב המקרים, מקורות הקרינה בהם נעשה שימוש נמצאים בשליטה. מצב כזה מוגדר השימוש במקור קרינה כ”עיסוק”:
“עיסוק”: כל פעילות אנושית המוסיפה מקורות חשיפה, או אפשרויות חשיפה, או המוסיפה אנשים שיחשפו, או משנה דרכי החשיפה ממקור קיים, כך שתעלה מידת החשיפה או אפשרות החשיפה לאנשים או שמספרם של הנחשפים יגדל.
2.4. העקרונות הבסיסיים של הגנה מקרינה מ”עיסוקים” שונים הם:
א. הצדקת העיסוק: לא יעשה שימוש בעיסוק הכולל חשיפה לקרינה אלא גם
כן תרומת החשיפה תקזז הנזק הבריאותי הנגרם לבודדים או לציבור,
כתוצאה מהחשיפה. במילים אחרנות, ההצדקה תכלול גורמים חברתיים,
כלכליים או גורמים רלוונטיים אחרים.
ב. אופטימיזציה של ההגנה: בכל עיסוק ובכל מקור המשמש בעיסוק (פרט
לחשיפה רפואית), יש לנקוט בכל אמצעי המיגון הסבירים לקבלת מירב
ההגנה וחשיפה נמוכה ככל שניתן, תוך הפקת מירב התועלת מתוך התחשבות בגורמים כלכליים וחברתיים ובתנאי שהחשיפה תהיה במגבלות המאושרות.
ג. פרט למקרי חשיפה רפואית, יש להגדיר מיגבלות לחשיפה לסך כל החשיפות
הנובעות מהעיסוקים אליהם הוא נחשף. המיגבלות נקבעות על ידי הרשות
הממונה
2.5 על בסיס עקרונות אלה, חילקה ICRP את אפשרויות החשיפה לשלושה גורמים: תעסוקתית, רפואית וחשיפת הציבור.
חשיפה תעסוקתית היא זו הנגרמת בעת עבודה כתוצאה מפעילות סבירה הנמצאת באחריות דרגי הניהול. חשיפה רפואית נגמרת לבודדים כתוצאה מחשיפתם לקרינה תוך ידיעה כי הדבר דרוש לסיוע באבחון או בטיפול. חשיפת מתנדבים כחלק מפיתוח אמצעים רפואיים חדישים נחשבת חשיפה רפואית. חשיפה הציבור היא אוסף כל החשיפות שאינן חשיפות תעסוקתיות או רפואיות הנגרמות ממקורות הנמצאים תחת בקרה. (חשיפת הציבור ממקורות קרינה שאינם תחת בקרה, כגון קרינה קוסמית, נמצאת מחוץ למערכת ההגנה מקרינה).
2.6 עקרונות אלו מהווים בסיס ההגנה מקרינה בכל העולם. ICRP ממליצה כי כל חשיפה מעל הרקע הטבעי תהיה נמוכה ככל האפשר אך מתחת למגבלות החשיפה.
החסם המומלץ לחשיפה שנתית לעובדים הוא 20 מיליסיוורט ולציבור 1 מיליסיוורט לשנה.
חסמים אלה נקבעו בהנחה כי אין סף תחתון אשר מתחתיו אין כל השפעה לחשיפה. במילים אחרות, כל תוספת בחשיפה עלולה לגרור גידול בהשפעות בריאותיות. קשר זה לא הוכח עדיין ברמות חשיפה נמוכות, קרוב לחסמי המנה שהוגדרו.
2.7 ב-1996 פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א) מסמך חדש הדן בתקנים חדשים להגנה מקרינה. מסמך זה, הידוע בשמו כ- BSS-115 משקף את ההסכמה הבינלאומית בין ארגון זה (IAEA), ארגון הבריאות העולמי (WHO), ארגון המזון והחקלאות העולמי (FAO), ארגון העבודה העולמי (ILO), הקהילה האירופאית וארגון הבריאות הפן-אמריקאי. מסמך זה מבוסס על ההערכות המעודכנות ביותר של ההשפעה הביולוגית שיש לקרינה רדיואקטיבית כפי שנעשו ע”י הוועדה המדעית של האו”מ לחקר השפעות הקרינה הגרעינית (UNSCEAR), על ההמלצות הנ”ל של האגודה הבינלאומית להגנה מקרינה (ICRP), הארגון הבינלאומי להגנה מקרינה (IRPA), ארגון התקנים הבינלאומי (ISO) ועוד.
2.8 הוחלט כי אין להסכים להגדרה גורפת ואחידה של “רדיואקטיביות” והיא הערך של 74 בקרל לגרם, אלא יש לתת הגדרה פרטנית לכל חומר וחומר בהתאם לסיכון שהוא מהווה. כך ניתן לשמור על ערכי חשיפה לבודד מן הציבור שלא יעלו על הערך המרבי המותר לפי ה-115 BSS, שהוא אותו ערך שהוזכר, 10 מיקרוסיוורט לבודד מהציבור לשנה. דהיינו, ההגדרה הגורפת של 74 בקרל לגרם גרמה לכך שעבור חומרים מסוימים נגרמה חשיפה גבוהה מ-10 מיקרוסיוורט לשנה לבודד מהציבור ועבור חומרים אחרים החשיפה נמצאה נמוכה מסף זה. למעשה, כדי לקבוע את הערכים החדשים, יצאו מהערך 10 מיקרוסיוורט לשנה לבודד מהציבור ובדקו לכל חומר באופן פרטני, באיזה אקטיביות סגולית תתקבל חשיפה זו. אולם המומחים לא הסתפקו בהגדרה מחודשת של אקטיביות סגולית. כמות מסויימת של חומר עלולה לגרום חשיפה גבוהה מהמותר, גם אם האקטיביות הסגולית נמוכה מהסף שנקבע. לכן נקבע סף נוסף, של אקטיביות כוללת לכמות חומר נתונה. כל אחד משני פרמטרים אלה, לחוד, דיו להגדיר את החומר כרדיואקטיבי ולחייב פיקוח.
2.9 בהקשר למוצרי צריכה, יש להדגיש נקודה חשובה המופיעה ב-BSS 115, סעיף 222: “רצוי מאוד שלא לאשר השימושים הבאים, אלא אם כן יש להם חשיבות רפואית, אם יגרמו לגידול בחשיפה מקרינה כתוצאה מהקרנת חומרים שתגרום לגידול באקטיביות שלהם: מזון, משקאות, מוצרי קוסמטיקה או כל סחורה או מוצר אחרים המיועדים לאכילה, בליעה, שאיפה או קליטה אחרת בגוף או עליו: וכן שימוש באותם חומרים בסחורות או מוצרים אשר משמשים להנאה ובידור כגון משחקי ילדים, תכשיטים וקישוטים”.
2.10 תקנים אלה משקפים את ההישג בקבלת הסכמה בינלאומית רחבה בדבר דרישות הגנה ובטיחות קרינה מבחינה איכותית וכמותית כדלקמן:
א. תכנון פעילויות כגון שימושים באנרגיה גרעינית וחומרים רדיואקטיביים בתעשייה וברפואה.
ב. התערבות במצבים קיימים כגון חשיפה כרונית למקורות קרינה טבעית או חשיפה לקרינה כתוצאה מתאונה.
ג.בקרת מקורות קרינה רדיואקטיביים, כולל רישום רישוי ושחרור מבקרה.
2.11 ההנחיות המוסכמות כוללות:
א. תקנים להגנת עובדי קרינה.
ב. הגנת המטופלים בעת פעולות אבחון וטיפול.
ג. הגנת הציבור והסביבה מחשיפה לקרינה ולחומרים רדיואקטיביים הנפלטים לסביבה.
ד. מניעת תקלות העלולות לגרום לחשיפה מקרינה.
ה. התערבות במצבי חירום רדיולוגיים.
2.12 החלטה EUTATOM/96/29 מאמצת המלצות ה-BSS. החלטה זו נתקבלה במאי 1996 וקבעה את ה-13 במאי 2000 כתאריך יעד ליישום המלצות ה-BSS ע”י המדינות החברות בקהילה האירופאית. נקבע גם כי יש צורך לעדכן את ההחלטות הקודמות באותו נושא, שמספריהן EUTATOM/80/836 ו- EUTATOM/84/467.
פרק III -מגבלות חשיפה קיימות להגנת הציבור בישראל
כללי:
3.1. בדומה לכלל המדינות המפותחות, נפוץ בישראל העיסוק במקורות קרינה מייננת דהיינו – חומרים רדיואקטיביים, מכשירי רנטגן ומאיצים – בתחומי עיסוק רבים.
בתעשייה נפוץ השימוש במדים גרעיניים ומכשירי רנטגן תעשייתי כחלק ממערך הבקרה. מאיצים אלקטרוניים מהווים חלק ממערך הייצור. שימוש נרחב נעשה בתחום עיקור מזון ומוצרים רפואיים וקוסמטיים.
ברפואה נפוץ השימוש בחומרים רדיואקטיביים לטיפול, אבחון ומחקר.
מכשירי רנטגן רפואיים הם חלק נכבד במערך האבחון ומאיצים משמשים לטיפול ולייצור חומרים רדיואקטיביים שמצטרפים למערך האבחון.
מוסדות השכלה ומחקר משתמשים בחומרים רדיואקטיביים, מכשירי רנטגן מחקרי ומאיצים.
רובם של החומרים הרדיואקטיביים מיובא ארצה ומועבר בתחבורה יבשתית לצרכנים השונים.
מקורות קרינה אלה מהווים מקור סכנה פוטנציאלית לעובדים, מטופלים, לציבור ולסביבה, במידה ולא ינקטו אמצעי הזהירות הנאותים.
3.2. חלוקת הסמכויות:
סמכויות ההגנה מקרינה מחולקות בישראל בין מספר משרדים ממשלתיים. משרד העבודה והרווחה אחראי לבטיחות העובדים, משרד הבריאות לבטיחות המטופלים, משרד התחברה לבטיחות בשינוע והמשרד לאיכות הסביבה לבטיחות הציבור והסביבה ולמניעת חשיפת הציבור לקרינה מייננת וחומרים רדיואקטיביים מכונות רנטגן בתעשייה ומחקר ומניעת חשיפה לקרינה בלתי מייננת (אנטנות, שידורי רדיו וכו’…) כמו כן, אחראי מ. איה”ס על בקרת קרינת “הרקע” סביב המרכזים הגרעיניים וניטור רציף של קרינה סביבתית בכל רחבי הארץ.
3.3. תקנות הרוקחים:
“תקנות הרוקחים יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם התש”מ מ-1980, תיקון התשנ”ב 1992” באו להסדיר את מתן היתרים לעיסוק במקורות קרינה מייננת ואפשרות לקביעת רמות החשיפה המותרות לציבור ולסביבה.
3.4 הממונה על הקרינה הסביבתית וחומר רדיואקטיבי:
תקנות הרוקחים מגדירות את תפקידו של “הממונה על הקרינה הסביבתית” אשר תפקידיו, בין השאר, “לתת היתרים לעיסוק בחומר רדיואקטיבי” ו-“להמליץ לשר לאיכות הסביבה” מהן רמות החשיפה המותרות לציבור.
תקנות הרוקחים הקיימות מתבססות על המצב ההיסטורי כפי שתואר בפרק 2,סעיף 2 דלעיל. לכן מוגדר חומר רדיואקטיבי כחומר אשר האקטיביות הסגולית שלו 74 בקרל לגרם ומעלה. כל עוסק בחומר רדיואקטיבי חייב לקבל היתר מהממונה על הקרינה הסביבתית. לממונה על הקרינה הסביבתית הסמכות לקבוע תנאים למקבל ההיתר.
3.5 רמות חשיפה:
על בסיס ההמלצות הבינלאומיות שפורסמו ב-1982 ע”י הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית המליץ הממונה על הקרינה הסביבתית לשר לאיכות הסביבה מכוח סמכותו בסעיף 9 (4) לתקנות הרוקחים על חסם המנה האקוויולנטית השנתית לציבור: עבור יחיד מן הציבור נקבע ערך של 10% מהערך המותר לעובדים, והוא 5 מיליסיוורט לשנה. עם זאת, הוחלט כי במידה ואנשים מהציבור עלולים להיחשף לקרינה נמוכה יחסית אך ממושכת (שנים רבות), יהיה זה נבון לקבוע חסם מנה נמוך יותר, וזה נקבע ל-1 מיליסיוורט לשנה.
3.6 כאמור, במסמך סבא”א -115-BSS הוחלט כי יותר אין להסכים להגדרה גורפת ואחידה של “חומר רדיואקטיבי” שהוא כל חומר שהאקטיביות הסגולית שלו היא 74 בקרל לגרם, אלא יש לתת הגדרה פרטנית לכל חומר וחומר בהתאם לסיכון שהוא מהווה. כך ניתן לשמור על ערכי חשיפה לבודד מן הצבירו שלא יעלו על הערך המרבי המותר לפי ה-115-BSS, שהוא אותו ערך שהוזכר, 10 מיקרוסיוורט לשנה. לאחר שהערכים הפרטניים לכל חומר הוגדרו ונרשמו במסמך זה כערכי פטור מחובת הפיקוח, והם נעים בין בקרל אחד לגרם עד מיליון בקרל לגרם.
4. סיכום:
א. כל דגימות המסלע באזור הקידוח לא יחרגו מהסף המגדיר חומר רדיואקטיבי
ב. הערך הממוצע של ריכוזי הרדיונוקלידים בדגימות NORM מהקידוח , פחות מ-
pCi/g 1000 (Bq/g 37) כאשר הגדרת הסף לחומר ר”א Bq/g74.
ג. מומלץ לקיים בקרה על רמת הקרינה של חלקי מתכת מהקידוח הנמצאים במגע
עם רדיונוקלידים NORM .
ד. בעל אתר הקידוח אינו חייב להחזיק בהיתר עיסוק בחומר רדיואקטיבי או לסלק
חומר רדיואקטיבי ופסולת רדיואקטיבית.
ה. בהתאם ל”תקנות החומרים המסוכנים(סילוק פסולת רדיואקטיבית) 2002 ,
הגדרת “פסולת רדיואקטיבית” –בקרל/גרם 0.3 , אין צורך בסילוק הבוצה של
הקידוח לאתר פסולת רדיואקטיבית.
על החתום: ד”ר אהוד נאמן. חתימה:___________________
תאריך:_____________________
מאמרים נוספים:
